עמוד ראשי חיפוי חוץ

חיפוי חוץ

המאמר מציג את התכונות הנדרשות מחומרים המשמשים לחיפוי קירות חוץ (אריחי קרמיקה, אריחי פסיפס, אבן טבעית ומלאכותית) ומהתשתית ואת אופני היישום של חומרים אלה (קיבוע רטוב, קיבוע יבש, הדבקה ישירה, בחירת דבק, מישקים, רובה, חומר איטום – סילר).

   

החיפוי הוא שכבת הגמר של קירות המבנה. מטרתו היא להגן על המבנה בפני חדירות מים ולהקנות לו מראה יפה לאורך זמן.
החיפוי יכול להיות רך או קשיח. בקבוצת החיפויים הרכים נכלל הצבע, ציפוי מרקם ושליכט צבעוני.
החיפוי הקשיח, שבו נעסוק במאמר זה, כולל סוגים שונים של אריחים ואבנים:
- אריחי קרמיקה
- אריחי פסיפס מקרמיקה או מזכוכית
- אבן טבעית (אבן מלוטשת או מעבודת, שיש, גרניט וכו')
- אבן מלאכותית על בסיס צמנט (כמו כורכרית)
- אבן מלאכותית על בסיס שרף (אפוקסי או פוליאסטירן)
- לבני חול-סיד (כמו סיליקט של חברת אקרשטיין)
- לבני שמוט או "חרס שרוף".
- ציפוי מתכת כגון אלומיניום, אבץ וכו'.
 
 
חיפוי חוץ מצריך התייחסות מיוחדת שכן
עליו לעמוד בתנאי האקלים השוררים במקום ולספק לבניין הגנה מפני רטיבות. בחירת חומרים מתאימים וביצוע נכון של הרכבת החיפוי ישמרו על חזות אסתטית של המבנה: האריחים לא יינתקו מהתשתית, לא יתבלו/יתפוררו, לא ייסדקו וצבעם לא ידעך עם הזמן. בנוסף, כאמור, הם ימנעו מצב של חדירת רטיבות דרך מערכת החיפוי, בעיה נפוצה מאוד.
 
חשוב לציין שבחירת תשתית החיפוי מכתיבה את סוג החיפוי הדרוש ולהפך, סוג החיפוי שנבחר יכול לקבוע את סוג התשתית שיהיה למבנה. לכן, על האדריכל להיות מעורב בתכנון המבנה מתחילתו, ואת סוג החיפוי יש לבחור בשלב התכנון ולא לאחר שהתשתית מוכנה באתר.
 
 
התשתית להדבקת אריחי קרמיקה, אריחי פסיפס ואבן יכולה להיות בטון יצוק, בלוק בטון או טיח המתאים ליישום מתחת לחיפוי קשיח (הטיח הרגיל נועד ליישום מתחת לציפוי רך בלבד). כאשר החיפוי באבן נעשה בשיטת הקיבוע היבש או הרטוב, התאמת התשתית תלויה בכוח השליפה של העוגן מהקיר (עליו להיות 150 ק"ג לפחות).
 
אם מחפים מבנה בקרבה לים, יש לוודא שהטיח עמיד בסביבה ימית. אם הפתרון לבידוד תרמי הוא השימוש בטיח תרמי חיצוני - יש לשים לב שלא ניתן לחפות טיח זה בחיפויים קשיחים. רק חיזוק הטיח ברשתות מתכת מתאימות יהפוך אותו למתאים.
 
התשתית חייבת להיות נקייה, חזקה דיה לשאת את החיפוי, ללא סדקים, אנכית ומישורית.
 
להלן פירוט הנקודות הרלוונטיות לכל סוג של חיפוי קשיח:
 
אריחי קרמיקה ופסיפס
 
אריחי קרמיקה
רמת הספיגות - אסור שרמת הספיגות של האריחים תהיה גדולה מ-3 אחוזים (רמת ספיגות נמוכה פירושה אטימות גבוהה למים), חוץ ממקרה אחד: שימוש באריחים בספיגות שבין 3 אחוזים ל-6 אחוזים (בקיר חיצוני) מותר אך ורק אם האריחים נבדקו ונמצאו עמידים בתנאי כפור. לאריחי הפורצלן ספיגות מים קטנה מ-0.5% . רמת ספיגות המים של יתר אריחי הקרמיקה נעה בין 0.5% ל-6% .
 
את רמת הספיגות של האריחים בודקים על ידי בדיקת הסימון על האריזה. הסימון מופיע כקוד:
אריחי פורצלן - רמת הספיגות שלהם, שכאמור היא נמוכה מ-0.5% , מסומנת באותיות BIa.
יתר האריחים - רמת ספיגות שבין 0.5% ל- 3% מסומנת באותיות BIb
רמת ספיגות שבין 3% ל-6% מסומנת באותיות AIIa או BIIa.
  
כדאי לאמת את הנתונים שמופיעים על האריזה בקטלוג היצרן.
 
רמת הספיגות הנמוכה של אריחי הפורצלן מצריכה תשומת לב בבחירת הדבק שישמש להדבקת האריחים. יש לבחור דבק מתאים לרמת הספיגות הנמוכה.
 
גוון - כדאי לבחור אריחים בהירים. האריחים הכהים קולטים חום, דבר שגורם לרגישות של מערכת החיפוי ולסכנת היחלשות של חיבור האריח לתשתית.
 
מידות - עדיף להשתמש באריחים במידות נומינליות של 30 ס"מ X 30 ס"מ או פחות.
 
- בחיפוי קירות חוץ באזור הנגב יש לברר אצל היצרן את עמידות הזיגוג (גלזורה). על הזיגוג להיות עמיד בשחיקה במקרה של סופת חול.
 
- יש לוודא שבהזמנה כלולים כל המאפיינים של האריחים שהזמנו: גוון (קוד הגוון) ודגם, מידות נומינליות, סוג האריח (אריח מזוגג, לא מזוגג או פורצלן), סדרת הייצור ומידת הייצור (קליבר, הסטייה המותרת במידות). יהיה צורך בנתונים אלה במקרה שתידרש השלמת ההזמנה בהמשך. מכל מקום, כבר בהזמנה הראשונה כדאי להזמין כמות אריחים הגדולה בכ-5% מזו הדרושה לחיפוי המשטחים, למקרה שיידרשו השלמות קטנות, תיקונים ולמקרה של פחת בזמן היישום.
 
- האריחים הנמכרים מסווגים לסוג א' ולסוג ב'. סיווג זה נקבע לפי מספר הפגמים המופיעים על פני האריח ללא קשר לתכונות הפיזיקליות. מומלץ לבחור אריחים מסוג א'.
 
מאמרים נוספים בנושא קרמיקה:
 
 
אריחי פסיפס
  
יש שני סוגים של אריחי פסיפס:
1. אריחי קרמיקה מזוגגים או לא מזוגגים. האריחים הלא מזוגגים, בדרך כלל, אריחי פורצלן, יכולים להיות מלוטשים או לא מלוטשים.
2. אריחי פסיפס זכוכיתיים.
 
    
הספיגות - רמת הספיגות של אריחי הפסיפס מקרמיקה צריכה להיות לא גדולה מ-3 אחוזים.
רמת הספיגות של אריחי הפסיפס הזכוכיתיים קרובה ל- .0 יש לבחור דבק מתאים לרמת הספיגות הנמוכה.
  
המוצר נמכר בשוק בצורה של לוחות, שהם אריחים בודדים שמחוברים על ידי נייר או רשת. במקומות שהאקלים חם ויבש ומלווה ברוחות חזקות כמו אילת והנגב, עדיף להשתמש באריחי פסיפס המחופים בנייר בפני האריח.
 
מידות - המידה המקובלת של לוח היא עד 10 X 10 ס"מ בצורות גיאומטריות אחידות.
 
גוון - עדיפים אריחים בהירים.
 
אפשר להזמין לוחות פסיפס שבהם האריחים בצבעים ובמידות שונות.
 
 
מלאכת החיפוי של אריחי קרמיקה ופסיפס
ההדבקה נעשית על ידי מריחת הדבק על התשתית בשיטת הסירוק (ולא בשיטת הטיט כפי שנעשה בעבר ביישום אריחי חרסינה בשירותים).
באריחים שמידתם גדולה מ-20 X 20 ס"מ, יש למרוח את הדבק גם על גבי האריח ("מריחה כפולה").
 
הדבק
יש דבק שמתאים לתנאי קיץ ודבק שמתאים לתנאי חורף. הדבק לתנאי החורף מתקשה מהר יותר. הבטחת הביצוע הנכון תלויה לא מעט בבחירת המוצרים ולמרות שבחירת הדבק בידיו של הקבלן לא מזיקה תשומת לב של הקונה בעניין.
חשוב לזכור - מטרת הדבק היא להדביק את האריחים אל התשתית ולא ליישר את הקיר. יישור הקיר לפני ההדבקה היא אחת ממטרות הטיח.
יש לוודא שלא פג תוקפו של הדבק.
 
 
המישקים במערכת וחומרי המילוי שלהם
יש כמה סוגים של מישקים (תפרים) בחיפוי קיר חוץ:
מישקים רגילים- אלה הם המרווחים שבין אריח לאריח, מישקי ביניים - המחלקים את חזית המבנה לשדות, ומישקי הפרדה - אלה המרווחים בין חומרים שונים, למשל בין מסגרת של חלון לאריחים, ובין מישורים שונים.
 
יש לראות באריחים ובחומרי המילוי למישקים חלק ממערכת אחת שאמורה לתפקד כחיפוי. כשל בחומר המילוי יהווה כשל של כל מערכת החיפוי. לכן חשוב לדאוג שחומרי המילוי יהיו בעלי תכונות מסוימות, כגון אטימות, התכווצות נמוכה וכושר נשימה.
 
מישקים רגילים - יש להקפיד על רווח של 4 מ"מ לפחות בין אריח לאריח. זאת גם אם האדריכל מתעקש מטעמים אסתטיים להקטין את המרווחים או לוותר עליהם. חומר המילוי לתפר רגיל מוכר בשם "רובה".
בדרך כלל זו תערובת צמנטית. עדיף להשתמש בתערובת יבשה, שהכנתה נעשית באתר על ידי הוספת מים.
הרובה מופיעה בגוונים שונים, יש להתאים את גון הרובה לגון האריח. בנוסף, יש לנקות את האריחים משאריות הרובה מייד עם סיום מלאכת החיפוי.
 
מישקי ביניים - רוחב תפר הביניים צריך להיות בגודל 6 מ"מ לפחות וממלאים אותו בחומר גמיש.
 
מישקי הפרדה - בפינות אפשר להשתמש בפרופילים מתכתיים לשמירה על שלמות הפינה ולמניעת כניסת מים. אפשר להשתמש גם בחומר מילוי גמיש כגון משחה אקרילית.
 
אחסון החומרים לפני ביצוע
אריחים - חשוב שלא יבואו במגע עם חומרים מכתימים כמו אדמת חמרה.
דבקים וחומרי מילוי לתפרים - יש לאחסנם במקומות מקורים ומוגנים משמש ומגשם.
 
 
אבן טבעית
בבחירת אבן טבעית האמורה לשמש לחיפוי קיר יש לשים לב לתכונות הבאות: עמידות בכפיפה, משקל סגולי מרחבי, ספיגות מים כוללת. הנתונים הללו מסופקים על ידי ספק האבן ויש להשוותם לדרישות מפמ"כ 378 כדי להבטיח שהם מתאימים לשימוש. להלן דרישות מפמ"כ 378:
  
 
 
התכונה
מין האבן
סוג האבן
חוזק כפיפה
מינימלי
(מגפ"ס)
חוזק לחיצה
מינימלי
(מגפ"ס)
ספיגות מים מקסימלית
(%)
משקל סגולי-מרחבי מינימלי
(ק"ג למ"ק)
5
60
%1
2600
גרניט
שיש
אבן גיר קשה
אבן קשה
3
45
%2
2500
אבן גיר רכה
אבן חול
אבן רכה
אבני גרניט, שיש וגיר קשה הן בעלות קיים ממושך והמראה שלהן נשמר לאורך ימים. לעומתן אבני גיר רכות ואבני חול, חזותן עלולה להשתנות עם הזמן כתוצאה מספיגת מלחים מהסביבה.
 
 
 

 

 

 

 

 

במקרה שהמבנה ממקום בסביבה ימית (קרבה של עד כ-1000 מטר לים), יש לבחון את עמידותה של האבן בבליה, על ידי בדיקת העמידות בהתגבשות מלחים.

במקרה שהמבנה ממוקם באזור חשוף לזיהום אוויר יש לבחון את עמידותה של האבן ב- SO2. בשני המקרים הנ"ל, הבדיקה מראה את ההפסד בחוזק האבן או את הגדלת ספיגות המים שלה לאחר הבליה, דבר המצביע על עמידות נמוכה שלה. על הקונה (דרך הקבלן, למשל) לדרוש מספק האבן תעודת בדיקה של מעבדה מאושרת המוכיחה את עמידותה של האבן בסביבה הרלוונטית.
 
חשיבות הבדיקה: מידת העמידות של אבן מסוג מסוים אינה קבועה. כלומר, יש אבנים עמידות יותר או פחות אפילו מאותו סוג. אבן טבעית כמו גרניט, שבדרך כלל היא בעלת רמת ספיגות מים כוללת של פחות מ-1% , יכולה להיות עמידה או לא בסביבה ימית ולעומת זאת יש אבנים טבעיות על בסיס גיר שלמרות הספיגה הגבוהה יחסית שלהן (למשל 4% או 5%), הן עמידות מאוד בסביבה ימית. כנ"ל לגבי סביבת SO2
 
אבן חול בדרך כלל סופגת הרבה (או יותר נכון סופחת הרבה) אבל גם משחררת את המים מהר מאוד בייבוש. וזאת לעומת אבן גרניט שסופחת מעט אבל מחזיקה את המים לאורך זמן.
 
 
חומרי איטום (סילרים)
מטרת הסילרים היא להגן על האבנים מפני השפעות אקלים שונות. את עמידותם ויעילותם של סילרים יש להוכיח על ידי תעודת בדיקה של מעבדה מאושרת וזאת מפני שבשטח יש כמה סילרים המיועדים לאטימה מפני מים בלבד, אבל אינם מגינים על האבן מפני השפעות שליליות של אקלים כמו מלחים או זיהומים. יש לוודא שהסילרים ייושמו לפני או אחרי התקנתן של האבנים בהתאם להוראות הספק. יש לבקש מהספק גם נתונים על אורך החיים של הסילר הספציפי והנחיות תחזוקה (כיצד לחדש את הסילר).
 
מאמרים נוספים על האבן:
 
ביצוע
יש 5 שיטות מקובלות לחיפוי קירות חוץ באבן טבעית אבל רק שתי השיטות הראשונות הן המקובלות בבנייה פרטית:
א) חיפוי בקיבוע רטוב
ב) חיפוי בהדבקה ישירה (ללא עיגון מכני)
ג) חיפוי בקיבוע יבש בלבד (עיגון מכני בלבד)
ד) חיפוי מתועש (יציקת בטון על גבי החיפוי באתר)
ה) חיפוי באלמנטים טרומיים (יציקת בטון על גבי החיפוי)
 

 

חיפוי בשיטת טיט עם קשירה

חיפוי בקיבוע רטוב
חיפוי בקיבוע רטוב היא שיטת חיפוי שבה האבן מוצמדת
 לקיר באמצעות מלט. המלט ממלא את הרווח שבין האבן
לקיר הרקע בניגוד לחיפוי בקיבוע יבש שבו נשאר חלל
בין האבן לקיר הרקע. בשיטה זו המגע בין האבן לקיר
הרקע באמצעות המלט עלול להינתק במשך הזמן ולכן
משתמשים גם בקיבוע מכני. הקיבוע המכני מורכב מווים
שמחברים את האבן לרשת פלדה ומעוגנים המחברים את
הרשת לרקע. במקרים מסוימים לא משתמשים ברשת.
  
סוג העוגן תלוי בסוג קיר הרקע המבטיח את אחיזתו בעת התקנתו, וזאת לפי הוראות היצרן.
בשיטת החיפוי בקיבוע רטוב יש לנקות את האבן היטב לפני החיפוי. יש לשטוף את האבן בזרם מים חזק ותוך כדי כך לנקות במברשת את הצד המכוון לקיר.
לפני הביצוע גם יש לאטום את קיר הרקע בחומר איטום כגון טיח הידראולי אוטם או שכבת הרבצה או ממברנה אלסטומרית או ביטומנית.
 
המישקים במערכת וחומרי המילוי שלהם
מישקים רגילים (המרווחים שבין אבן לאבן) - רוחב המישק צריך לאפשר מילוי מושלם שלו לשם קבלת מעבר כוחות ולשם קבלת איטום נאות. הרוחב המתאים למילוי הדרישה הוא 10 מ"מ בקירוב. המהנדס האחראי יכול לאשר מישקים צרים יותר בתנאי שרוחבם לא יהיה קטן מ-3 מ"מ. את המישקים יש למלא במלט לכיחול מהודק היטב לקבלת חומר חזק ואטום, בהתאם למפורט בסעיף 105.3.1 במפמ"כ 378.
 
מישקי ביניים (המישקים המחלקים את חזית המבנה לשדות) ומישקי הפרדה- רוחב המישק יהיה 6 מ"מ לפחות. יש לבצע מישקים כל 3 מ' בקירוב בכיוון האופקי ובמרחק של 8 מ' לכל היותר בכיוון האנכי. המישקים ימולאו בחומר גמיש מאחד הסוגים המפורטים בסעיף 105.3.2 במפמ"כ 378.
 
סוג ותכונות הבלוקים כרקע לחיפוי אבן טבעית וכן מאפייני רשתות הפלדה, הזוויתנים והעוגנים יהיו כמפורט במפמ"כ 378. (הזוויתן הוא תושבת מברזל הנושאת את משקל החיפוי שמעליה. הוא מוצמד לבטון באמצעות דיבלים מברזל). כוח השליפה של העוגן מהקיר צריך להיות 150 ק"ג לפחות (ניתן לבדוק זאת במעבדה מאושרת).
 
שיטה זו אינה מתאימה לחיפוי לוחות אבן בתחתית משטחים אופקיים ומשופעים (למשל, לחיפוי תקרות).
 

חיפוי בהדבקה ישירה
שיטה זו שנויה במחלוקת ולכן חובה להתייעץ עם מהנדס מתכנן ולעבוד לפי הנחייתו. השיטה מבוססת על הדבקת אבן דקה יחסית, כס"מ, בעזרת חומרי הדבקה על בסיס צמנט או על בסיס שרף אפוקסי.
 
תכונות האבן - כמפורט בשיטת הקיבוע הרטוב. כנ"ל לגבי
חומר מילוי למישקים.
גימור האבן בשיטת הקיבוע הרטוב יכול להיות גס או חלק.
גימור גס פירושו שהאבנים מעובדות בסיתות, כגון עיבוד
טובזה, תלתיש, עדס, מסומסם. בשיטת ההדבקה הישירה הן
בדרך כלל נסורות ללא סיתות לפירוט סוגי העיבוד
 
הדבקים יהיו בהתאם לדרישות הנקובות בת"י 4004. יש לשים לב שסוג הדבק יתאים למזג האוויר בעת ההדבקה. אופן ההדבקה: הדבקה בשיטה זו מותרת על גבי חומר הדבקה צמנטי המרוח על כל הקיר בשיטת הסירוק ולא בשיטת הטיט (שהייתה מקובלת בהדבקת חרסינה בשירותים). ניתן להשתמש בחומר הדבקה על בסיס אפוקסי, אך במקרה זה ההדבקה צריכה להיעשות על ידי יצירת נקודות אחיזה להדבקה (יצירת כ-5 ,4 ריכוזים של חומר ההדבקה לכל אבן) ולא על ידי מריחת חומר ההדבקה.
האבן והתשתית חייבים להיות נקיים לחלוטין מאבק ומשומנים.
 
שיטת ההדבקה הישירה רגישה יותר משיטת הקיבוע היבש ודורשת בקרת איכות שוטפת בזמן העבודה, שכן בשיטה זו האבן מוצמדת רק על ידי חומרי הדבקה ללא עוגנים מכניים. יש לשים לב להדבקת האבן מעל פתחים כגון דלתות וחלונות.
 

 

חיפוי בקיבוע יבש
בהרכבה מסוג זה מחברים את החיפוי לבניין ללא חומרי מליטה
רטובים. כל אריח מחובר בארבע פינות אל הקיר על ידי
אביזר המיועד לשאת אותו. כך גם נשמר מרחק קבוע בין
האריח ובין הקיר (רוחב החלל מינימום 3 ס"מ).
 
יש כמה שיטות לביצוע הרכבה יבשה:
1. לקירות בטון - מחברים את האביזרים לקיר באמצעות
דיבלים או באמצעות קדיחה וסתימה בצמנט מהיר התחזקות.
2. לקירות מבלוקים - מחברים לקיר מסילות אנכיות המחוברות
לחלקים החזקים של הקיר, דהיינו תקרות, עמודים וחגורות
הבטון. על גבי המסילות מורכבים האביזרים שאליהם מתחברות
אבני החיפוי. לעיתים נדרשת מערכת מסילות כפולה, זאת
כאשר כיוון האלמנטים בקירות ניצב לכיוון המישקים
שבחיפוי.
 
שיטת ההרכבה היבשה היא שיטה טובה מאוד המבטיחה יציבות של
כל חלקי החיפוי ויוצרת איטום טוב לבניין בזכות החלל המאוורר ובידוד תרמי.
שיטה זו מתאימה לכל סוגי המבנים, החיפויים ולכל הגדלים
של לוחות החיפוי. החיסרון היחיד שלה הוא העלות הגבוהה.

 

חיפוי ב"אבן מתורבתת

אבן מלאכותית
אבן מלאכותית על בסיס צמנט מתחלקת לשני סוגים:
 
1) אבן על בסיס כורכר טבעי וצמנט
2) אבן מלאכותית, כגון "אבן מתורבתת",
שהיא למעשה אלמנט עשוי בטון דמוי אבן
טבעית. לוחות האבן מוצמדים לקיר בעזרת חומרי הדבקה צמנטיים. יתרונות האבן מסוג זה:
- מגוון רחב של צורות וצבעים
- תחזוקה קלה
- חומר בלתי דליק
- יישום מהיר
- ניתן למצוא אלמנטי פינה תואמים
- אורך החיים ארוך במיוחד
 

תגובות לכתבה

  • 1.
    יש לי בדיוק מה שאתה מחפש

    חי (20.09.10)

    נא צור קשר למייל לפרטים נוספים YIRMIHAI@GMAIL.COM

  • 2.
    אבן חיפוי מלאכותית

    בן שבת עמרם (11.06.10)

    בס"ד א.ג.נ אני מחפש אבן חיפוי לקיר חיצון מלאכותית הדומה לאבן חיפוי בירושלים אודה לכם מראש על כל אינפורמציה בנידון ואם אפשר מס' טלפון שלכם עמרם