יש אנשים שלא נועלים, חוגרים, לובשים או יושבים על עור. אם בעבר היה מדובר בתופעה נדירה, היא הופכת במהרה למגמה שיש להתחשב בה. הדיון על האכזריות המופעלת מצד היצור העליון (האדם) על בעלי החיים כדי שיוכל ליהנות מחלקי גופם השונים סוער מתמיד. לפחות בערוץ 26. יש הרבה אמת בטענה הבסיסית הזאת, בטח לאור העובדה שאותו יצור עליון יודע להמציא בעיקר זוועות, אימה ורוע שאף בעל חי אחר לא ימציא לעולם.
אך פעם, לפני המצאת הפלסטיק, כשהמקור היחידי לחומרי ייצור היה החי והצומח שסביבנו, העור היה חומר לגיטימי לשימוש במאה אחוז. עור מעובד נושא בכל התכונות החיוביות של פלסטיק מאוד משוכלל. בעל חוזק אדיר למתיחה, גמיש, נוקשה ואטום למים. חומר שהבלאי האיטי שלו הציב אותו במשך מרבית שנות האדם החושב במעמד בלעדי. לא היה אף תחליף שימלא את התפקיד שלו בין אם מדובר באוכפי רכיבה, שריון ללוחמים, סנדלים וכלי קיבול שונים. הזמינות הרחבה שלו ביססה תפוצה העולמית שבאה לידי ביטוי בכל תרבות או ציוויליזציה. כי פעם, לפני המצאת הפלסטיק, זה היה עניין של הישרדות האדם מול איתני הטבע ומול עצמו. בעלי החיים, ספקי חומר הגלם היקר הזה, לא זכו ליחס ו/או למידת הרחמים שאנחנו מכירים היום אצל חלק מאתנו.
בעולם העיצוב, במיוחד בעיצוב הפנים, העור הוא עדיין סטנדרט עליון שאף תחליף או ´דמוי-עור´ למינהו לא יחליף. עניין העמידות רלוונטי מתמיד מול התקפות הפירוריסטים הקטנים (המכונים גם ילדים), שנוהגים להשאיר ארטיק שוקולד על הספה בדרכם לעוד חיסול ממוקד של חפץ נוסף בבית. החינוך הליברלי מותיר להם המשך תנועה למרות שובל ההרס שהם משאירים ואתם נשארים עם ספה חדשה שנראית פח. העור הוא חומר אטום במאה אחוז ולא נולד הארטיק שאי אפשר לנגב ממנו ולשכוח מהכל. שונאי העור, שלא מתוך אידאולוגיה או חמלה, יטענו תמיד שנורא מזיעים עליו בקיץ ונורא קר לשבת עליו בחורף. טענה נכונה ביותר כיוון שהעור אטום לחלוטין, אך היא תקפה רק כשאין מזגן בבית ולכן תופסת לגבי 3% מהאוכלוסיה בערך.
נכון לכרגע אין תחליף אמיתי לעור וליוקרה שמיוחסת לו ובצדק. עיבוד עורות הוא מלאכה שרק מומחים מעטים יודעים והם הולכים ומתמעטים. מאז המצאת הפלסטיק ועמו הבדים הסינטתיים שקל יחסית לנקות, הפך העור לחומר יקר מאוד. היחס בעיצוב לחומרים נדירים ויקרים קובע שהרבה מהם עלול לתת את התוצאה ההפוכה. יותר מידי עור מצביע על חוסר טעם ועל ראוותנות, מעט ממנו זה סקסי ומדוייק. זה כמו לענוד טונות של תכשיטים או ללכת לים עם נעלי עקב של שאנל. העניין הזה פועל לטובת כל הנוגעים בדבר, גם לבעלי החיים וגם לכיס שלכם.
הדרך לשלב עור בצורתו המיטבית היא לצמצם בנוכחות שלו. אם הספה מרופדת בעור, חובה להשתמש בכורסאות בד, כך גם במקרה ההפוך (ספה גדולה בבד וכורסאות בעור) שהוא רצוי אף יותר. ריפוד בעור מתאים לגזרות רבות של רהיטים לסגנונות שונים כיוון שהוא מגיע בהמון מצבי צבירה. החל ממשטחים נוקשים שמשמשים לחיפוי שולחנות, דרך כורסאות עם ריפוד קפיטונאז´ מתוח (למי שמסוגל עוד לחבב את המוקש רטרו הבלתי נלאה הזה) וכלה בספות ופופים אמורפיים רכים למראה ומגע שנראים מצוין רק כי העור מגדיר אותם טוב יותר מכל חומר אחר. רק את תעמיסו ממנו ויהיה בסדר.
חשוב לזכור שיש עורות ריפוד רגישים לכתמים כמו משי טבעי. למרבית הפלא והמזל אלו מדובר בעורות היקרים ביותר, כך שקל לזנוח אותם. הסוג הזה שגור בפי העם גם כ´עור הפוך´ או זמש ומומלץ להשאירו בחנות למרות שבינינו, הוא היפה מכולם. יתר העורות המוכרים ישמרו על מראה סקסי גם אחרי שנים רבות. חלקם אף יראו טוב יותר בזקנתם, תכונה שמיוחדת רק לעור בצבעיו הטבעיים, חום או שחור. העורות הצבעוניים מייצרים אפקט פלסטי עדכני נפלא יחד עם תכונות של העולם הישן, שילוב שיכול לרומם גם את הסלון המדכדך ביותר.
לסיכום, זה לא משנה אם אתם קצת נרתעים משימוש בו או שהמחיר שלו מרתיע את אסתי, סגנית מנהל הבנק שלכם, תשתמשו בו במשורה. צמצום הצריכה זה יותר טוב מכלום וזה בטוח נראה יותר טוב.