אילן פיבקו: חוכמת הקונטקסט

אילן פיבקו, האדריכל והמותג, חולש על כל תחומי התכנון: ציבורי, מסחרי ופרטי. בכולם הוא מתייחס לזמן כמרכיב עיצובי ומדגיש שהתייחסות לקונטקסט בתכנון, היא לאו דווקא סגנון, אלא דרך חיים

מאת שחר בן-פורת | צילום יגאל גבזה, יעל פינקוס | תאריך 23.7.09

מבצעים ועודפים ישירות למייל - הירשמו עכשיו

כרטיס ביקור



שם אדריכל אילן פיבקו
גיל 61
מצב משפחתי נשוי
מזל בתולה
ותק במקצוע 37 שנים
לימודים הטכניון
ספר אהוב זו שאלה קשה. הרבה ספרים אהובים, אין דבר ספציפי.
המוזיקה שנותנת השראה מוזיקה טובה מכל מיני סוגים, זה תלוי במוד שאני נמצא בו. זה יכול להיות מוזיקה קלאסית, אופרה וגם האוס וטראנס.
תחביבים נוספים אני לא איש של תחביבים.

'שילבתי את מה שעשה הזמן, את המשמעות וקמטי ההבעה שלו - הבעות הזקנה, עם החדש והצעיר', בית הצדף ביפו בתכנון פיבקו, (צילום: יגאל גבזה) 

"אני לא חושב שיש סגנון שמאפיין אותי", אומר האדריכל אילן פיבקו בפתח הריאיון. "אני לא כל כך איש של סגנון, אלא של קונטקסט. בכל קונטקסט אני בונה אחרת ומאמין בתכנון שמתאים לסביבה, היא זו אשר מכתיבה". אם מתעקשים הוא מכנה זאת "סגנון קונטקסטואלי", אבל מדגיש שמבחינתו לא מדובר בסגנון, אלא בדרך חיים ותפיסת עולם אדריכלית.

תפיסתו הייחודית של פיבקו נחשפת מבעד לפרויקטים השונים, ביניהם גם בית הצדף ביפו, בו הוא מתגורר כיום."כשתכננתי את בית הצדף, בית שהתיישן והיה בעל אלמנטים של חורבה, החלטתי שגם אותם חשוב לי לשמר ולהביא לידי ביטוי. לכן, התייחסתי לזמן כמרכיב עיצובי. שילבתי את מה שעשה הזמן, את המשמעות וקמטי ההבעה שלו - הבעות הזקנה, עם החדש והצעיר. זה היה מרתק להתייחס אל הקונטקסט הזה של זמן, אל הגיל וההתיישנות. לעומת זאת, במגדל הגן ברמת גן, הקונטקסט הוא למעשה חוסר הקונטקסט ולכן כל דבר היה בא בחשבון".
למרות השוני בין הפרויקטים בהם הוא מתעסק, פיבקו יודע שאנשים מצליחים לזהות אותם כפרויקטים שלו. "אני מאמין שיש "כתב יד" שלי שבא ממקום יותר פנימי וחוזר ברוב הפרויקטים. לפיכך, אנשים מצליחים לזהות את התכנונים שלי למרות שהם שונים".

'המקצוע כפי שאני רואה אותו, הוא לפתור את הבעיה לפי הנתונים שיש, באמצעים אדריכליים', הצעה לבית בכפר שמריהו -יום, (הדמיית מחשב) 

יופי, אמת וזכות קיום



פיבקו, מהאדריכלים הידועים והוותיקים בישראל, נכנס לתחום מאז סיים את לימודיו בטכניון בשנת 1972. במשרד האדריכלים שלו "מתכננים הרבה בנייני מגורים אבל אין תחום התמחות", הוא מסביר. "אנחנו מתעסקים עם הכל. גם מוזיאון גדול, בנייני משרדים, מבני ציבור. ההתמחות היא בלפתור בעיות אדריכליות. המקצוע כפי שאני רואה אותו, הוא לפתור את הבעיה לפי הנתונים שיש, באמצעים אדריכליים. זה יכול להיות באותה מידה בית חולים כמו גם וילה, מסעדה או כל דבר אחר.

'מאמין שאיש מקצוע צריך להיות מגוון וגמיש מבחינת היכולות שלו', פרויקט בלו בקאנטרי גלילות, (הדמיית מחשב) 

איך מתרחש תהליך העבודה שלך מול הלקוח?

"אנחנו נפגשים, הלקוח מסביר את הנתונים, הרצונות, הצרכים והמאווים שלו ומשם אנחנו מתחילים. אני לוקח את הנתונים ומנסה עם עצמי לפתור את הבעיה, למצוא לה ביטוי נכון. כשיש פתרונות והצעות אני נפגש איתו שוב ומגיב למה שהוא רוצה, יחד אנחנו מגיעים בסוף לתשובה, למשהו ששנינו אוהבים ומזה ממשיכים.

אני מאמין שאדריכלות טובה דורשת אדריכל טוב וקליינט טוב, בלי אחד מהשניים זה לא הולך. לכן, חשוב לי מאוד ליצור דיאלוג פורה עם הלקוחות. אני צריך את הקשר הזה בשביל שזה יצליח".

'מקורות ההשראה רבים ושונים. חלקם יכולים לנבוע אפילו מתקופות ספציפיות', וילה בהרצליה פיתוח בתכנונו של פיבקו, (צילום: יעל פינקוס) 

יש לך קוים אדומים?

"אני לא אעשה דבר שלא מעניין אותי ושאני לא עומד מאחוריו, זה הקו האדום. בדרך כלל אין משהו שאני אומר ´לא, את זה אני לא מוכן לעשות בגלל כך וכך´, כי אני מאמין בזה שאיש מקצוע צריך להיות מגוון וגמיש מבחינת היכולות שלו. אני פלורליסט מהבחינה זו, זה שם המשחק אצלי. אני מאמין בהרבה דברים שיש בהם יופי, אמת וזכות קיום, אני לא חושב שיש רק משהו אחד. זה המפתח".

זכור לך לקוח שהפתיע אותך?

"מזמן מאוד מישהו בא אלי ואמר שהוא רוצה משרד, לא משנה כמה יעלה, העיקר שייראה בזול. שהלקוחות לא יחשבו שהוא מבזבז את כספם. את זה אני זוכר בתור משהו משעשע".

ואיך עושים את זה?

"אני לא יודע, זה מאוד קשה. בסופו של דבר הוא לא היה מוכן להוציא כל סכום, אז זה הלך די בטבעיות. אבל אני זוכר את הבקשה כיוון שהיא הייתה חריגה. בדרך כלל אנשים רוצים שיעלה זול ויראה ביוקר, את זה אני שומע".

מוקף בחיקויים



פיבקו מסביר שמקורות ההשראה שלו רבים ושונים. חלקם יכולים לנבוע אפילו מתקופות ספציפיות, כדוגמת תקופה הבאוהאוס, איתה הוא נהנה להתכתב בעבודותיו. "אני חושב שזו תקופה מאוד יפה בארץ ולמרות שהסגנון לא נוצר פה, הוא מאד התאים לכאן. הקוביה הלבנה הזאת מקבלת את כל היופי שלה בעזרת האור, והאור הישראלי העניק לה רבדים נפלאים. באירופה, בגלל האור השטוח, קשה ליצור את זה, וכאן זה נעשה באופן טבעי. יותר מזה, זה סגנון אבסטרקטי וחף מקישוטיות, שהתאים מאוד לאידאה של היהודי החדש, שחיפש ליצור לעצמו זהות חדשה, חפה מהמרכיבים הגלותיים.
אני חושב שבמידה רבה זו הסיבה שדווקא הסגנון הזה, בחצי השני של המאה ה-20, תפס פה כל כך טוב, למרות שבעולם היו כמה סגנונות מודרניסטיים. הוא בעיניי מאוד טהור וראשוני ובעצם מאוד אצילי. לכן אני מאוד אוהב אותו ומחובר אליו".

מעבר לכך מציין פיבקו, יש עוד מקורות רבים שמהווים עבורו השראה, "דבר שפתאום ראיתי, בניין, או אפילו ציור שאני אומר ´וואו" ומרגיש שמשהו בו מדבר אלי. אני זוכר שעבדתי על בית הצדף, שזה הבית הראשון שלי ביפו, והתלבטתי די קשה איזה ביטוי לתת לו. נסעתי לאיטליה באותה תקופה ולנתי באחד הערבים במלון מסכן בסיינה. המלון לא היה יפה במיוחד אבל היה בו ציור קיר עם בניין קלאסי. משהו בו עורר אותי ומייד ראיתי בעיני רוחי את הפתרון לכל הבניין ביפו. עשיתי אותו בניין יותר רנסנסי, בצורה נפלאה שענתה על הדרישות שרציתי. אחר כך, זה כמעט הפך לסגנון החדש של שכונת עג´מי כי הרבה העתיקו אותו, והיום אני מוצא את עצמי מוקף בחיקויים".

'אני אוהב אדריכלים צעירים שבאים עם משהו ממוחם הקודח', פרויקט מסחרי במרכז אירופה בתכנונו של פיבקו, (צילום: הדמיית מחשב) 

טיפ לאדריכלים הצעירים: "לעבוד מהבטן, ממקום פנימי

"

לאחרונה ביקר פיבקו בהגשות סוף השנה שהתקיימו בטכניון. לאדריכלים הצעירים שעושים כעת את צעדיהם הראשונים בעולם האדריכלות, הוא מציע ליצור בהתאם לתשוקה ולדחפים הפנימיים ולא להיכנע לתכתיבים. "אני חושב שאדריכלים בתחילת דרכם צריכים לעבוד יותר מהבטן, ממקום פנימי, ולא ממקום של התניות והכתבות, מה שאני רואה הרבה. אתה רואה אדריכלים שמושפעים מטרנדים וזה בסך הכל נורא משעמם. אני אוהב אנשים שבאים עם משהו ממוחם הקודח, אלה הדברים המעניינים והמיוחדים. אתה מצפה מאנשים צעירים שיהיה להם את זה אבל למרבית הפלא זה לא קורה.

התקופה של לימודי האדריכלות אמורה להיות כזאת, אבל הם באים אחריה עם דוקטרינות ומתחילים לצאת עם ביטוי עצמי רק כמה שנים לאחר מכן. קצת חבל בעיניי. אני לא בטוח שזה אשמתם אלא אשמת המורים, שלא מבינים שהם מכתיבים קצת יותר מדי.
הם רואים את האמת שלהם כיחידה ולא מבינים שתפקידם כמורים הוא להעצים את מי שלפניהם וללמד אותו, ולא ללמד את עצמם. במקום להעצים את התלמיד הם מעצימים את עצמם. הם לא נותנים מספיק מרחב לסטודנט ויוצקים לתוכו את עצמם.

אני חושש שזו הסיבה שכולם יוצאים כמו שיבוט, ולוקח זמן להפשיר ולהרגיש סוג של חופש כדי לבטא את מי שהם. זה חבל כי תקופת בית הספר הייתה צריכה להיות התקופה בה אתה מבטא את עצמך באמת".

'אנחנו לא עם בעל תרבות של אמנות פלסטית', מגדל הגן שתכנן פיבקו ברמת גן גרף התייחסויות רבות, (צילום: יעל פינקוס) 

יש תקווה



כשפיבקו נשאל מה דעתו על מצב האדריכלות בארץ, ההבעה על פניו מרמזת שיש לנו עוד לאן לשאוף. ובכל זאת, הוא לא אומר נואש ואפילו מספק לכך נסיבות היסטוריות.

"האדריכלות כאן לא מדהימה. אנחנו לא עם שהתרבות שלו היא תרבות של אומנות פלסטית, אלא יותר של ספרות, הגות וכתיבה.

בגלל הנושא של ´לא תעשה לך פסל´, אנחנו מאוד אבסטרקטיים וזה הביא דברים טובים בחשיבה ובהגות, ומנע מאיתנו במידה רבה את העיסוק בגשמי, בפלסטי, ביפה ובאסתטי. מעבר לכך, גם החיים בגלות גרמו לכך שלא היו לנו נכסים ואדמות, לכן לא נקשרנו למקום ולא פיתחנו כעם את הצד הזה. מרגישים את זה עד עכשיו, כיוון שאדריכלות זה לא מהדברים המשובחים שיוצאים מישראל. יש תחומים אחרים יותר מתקדמים ופה אנחנו מדשדשים אחרי העולם.
אבל זה משתנה, זה כל הזמן משתפר. וכן, יש תקווה, בהחלט".

לראיונות נוספים עם מיטב האדריכלים בארץ - לחצו כאן

כיצד לבחור אדריכל? איזה נתונים עלי למסור כדי לקבל הצעת מחיר מקיפה והוגנת? מהו המידע הדרוש לפני התכנון? היכנסו לפורום אדריכלות וקבלו מענה מקצועי לכל שאלותיכם.

תגובות לכתבה

חזור מעלה