היום אפשר להצהיר בוודאות כי האדום הוא עלה התאנה של מעצבות ומעצבי פנים משעממים ובנאליים. אדום הוא צבע שמוגדר כנועז וחזק, אפילו מרדני. כזה ש"שובר את הכלים" ואת סקאלת צבעי הקפה, בדיוק כפי שמופיעים בתפריט של ארומה- אספרסו/ מוקה/ קפוצ´ינו/ וניל וקפה שחור... חזק. בתפקיד הזה הוא יעיל מאוד, אבל מצד שני, הוא על תקן המרדן בכל כך הרבה מקרים, עד שהוא הפך לקלישאה. אפשר לראות היום בהדמיות תלת מימד שעושים לדירות לדוגמא בהוד השרון פיתוח או בכרמי קרית מוצקין, שכל החללים נראים שטוחים וחסרי צבע ולתוכם זורקים איזו קריצה עיצובית אדומה, מחרידה בדרך כלל.
בהרבה מקרים, משליכים לקלחת איזו כרית "מעניינת" או ואזה חלילה באדום זועק. וזה באמת לא משנה אם מדובר במעצבי פנים מהוללים או באנשים שמרהטים בעצמם באיקאה, הקהל הישראלי נגוע בפחדנות. הבסיס תמיד יהיה בצבעים רגועים ושלווים, אבל כדי שהמעצב האחראי לא יצטייר כמשעמם מידי, הוא שובר (מילה שיש להכחיד ממילון העיצוב) את השיממון עם נקודת צבע אדומה.
מעניין שדווקא האדום, מכל הצבעים, מצליח לחדור לבתים הפרטיים בארץ. לשם השוואה, קחו את הצבע הצהוב. הצהוב הוכרז לא מזמן כצבע הגדול הבא עלינו לטובה ובכל זאת הוא עדיין כמעט מוקצה בקהילת המעצבים.
הסיבה שאנחנו בוחרים באדום קשורה כנראה לעובדה שמדובר בצבע הדם הזורם בגופינו ומתקשר מיידית לחיים/ מוות/ תשוקה ומלא, מלא דרמה. אז ידוע שהאדום הוא צבע של תשוקה ושל חום ואפילו מעורר תיאבון, אבל לא רואים הרבה אנשים שמשתמשים באדום כצבע עיקרי בפינות אוכל, שם הוא דווקא מתאים מאוד (לא למי שמתכוון לעשות דיאטה בזמן הקרוב).
חשוב לזכור, כי לאדום יש יותר מגוון אחד. יש אינסוף ווריאציות לצבע האדום, ולכל אחת אפקט אחר על מוחו של הקוף האנושי. יש את הTangerine Tango(שנבחר לצבע השנה 2012 של Pantone) שהוא אדום עם נטייה חזקה לכתום. זהו צבע עשיר שמאוד מתאים לעיצוב פנים שובב וצעיר. האדומים החמים לדוגמא, הם גוונים סקסיים ומתוחכמים בעיצוב- האדומים שמהולים בחום, בשחור ובאדום סלק. וכמובן אדום מטבוחה. כל אלה טעימים ומעניינים רק אם מעצבים איתם בצורה נאה ובמינון נכון.
האדום הבסיסי הוא האדום הרע (כן, כן, מדובר בצבע של אותו לב אדום מסאטן בוהק שקונים לחבר/ה בהפנינג). בכמות גדולה הוא מעיק וצורב את הרשתית, ובמינון קטן מדי הוא סתמי ולא מרגש. בלונדון למשל לא פוחדים מצבע. שם ניתן לראות עיצוב של חדרים לפי צבעים. זה עניין מאוד מקובל ועובד מעולה בקור הבריטי. אבל גם שם, כמעט אף פעם לא יעצבו חלל באדום בסיסי וצעקני, אלא בטון מרוכך ועגול יותר.
השאלה הגדולה היא איך להשתמש באדום בעיצוב הבית בהצלחה:
השיטה היא לייצר מקבצים של אדום. עדיף בכמה גוונים ובכמה עוצמות של רעש בעיניים. הדרך הכי הגיונית היא דרך בדי ריפוד וטקסטיל. ספת מרבץ או סתם ספה עמוסה בכריות במספר גווני אדום ועם טקסטורות שונות היא פתרון מעולה. בורדו, אדום פטל, כתום עמוק וורוד עתיק מחלישים את האדום והופכים את הכתם הצעקני לסקסי וחכם.
אם אתם בעניין של עיצוב זרחני ופופי, אז תנו לאדום יד עם קצת כתומים וורודים עזים לידו. הם עובדים מעולה יחד.
רהיט מדיה אדום (הידוע בכינויו מזנון) בחדר האורחים או שולחן אוכל אדום מבריק הם פתרון נוסף. כשהכתם האדום מתמקד באובייקט אחד אדום וגדול או מקבץ מעניין של אלמנטים אדומים, העסק עובד.
במשטחים גדולים כמו שטיח (לא שאגי בבקשה), חובה לבחור בשטיח שמורכב מקשת של אדומים. כמו בשטיחי הקילים למשל, שנארגים בדרך כלל משילוב של מספר גווני אדום חמים וחיוביים.
בווילונות לעומת זאת, יש בעיה. בווילון מקבלים מסך שטוח של גוון אחד או מספר גוונים וזה נראה צעקני, אלא אם כן ירשת טירה בסגנון ימי הביניים מדודה רחוקה ממרוקו, עם ווילונות ז´קארד או טאפטה ששוקלים שישים טון. כלומר לעולם לא. בישראל לא יורשים טירות עתיקות, יותר אבנים בכליות.