המרתפים הפכו להיות הבון טון של העשירון העליון. כמעט שאי אפשר להרים היום בית בלי מרתף, בו תמוקם בדרך כלל פינת המשפחה, הקולנוע הביתי, הבר, הביליארד והשד יודע מה. לפעמים, כשרוצים לשמור על סטטוס קוו במשפחה, המרתף יוקדש לבני העשרה האובר מפונקים.
הגדרת מהות המרתף בכל המקרים כמעט היא: "פאן פאן פאן". וזה ציטוט. במרכזו תתוכנן פינת ישיבה לא פורמלית. את הסלון הרשמי תמצאו כמובן בחדר האורחים למעלה. אסור לשבת או להתקרב אליו, אז מי שנכנס הביתה (במיוחד החברים של הילדים) מתבקש להוריד נעליים ולדלג חיש מהר למרתף, שם מותר לאכול בחופשיות פופקורן ואפילו צ´יפס שמנוני עם קטשופ.
על פי חוקי הארגונומיה (ארגונומיה = מדע החוקר את המידות אופטימליות לשימוש במוצר), גובה מושב צריך לנוע בין 42-45 ס"מ מהרצפה. כשאומרים ישיבה נמוכה לא מתכוונים למושב שנמוך מגובה זה. אם יש לך פיפי באמצע הסרט ואתה צריך לקום מספה שהמושב שלה בגובה 23 ס"מ, זה סיוט. וזה נכון לגבי כולם, מלבד אקרובטים בני 16 מסין.
הכוונה בישיבה נמוכה, היא לספה במראה מאוד אופקי ומאוזן. עניין של פרופורציות נמוכות. כשהמושב עמוק והגב +המסעדים נמוכים, נוצרת אשליה של מרחב פתוח ונוח, ממש כמו במיטה.
אותן מערכות ישיבה יושבות על הרצפה ולא מורחקות ממנה על ידי רגליים (מה שנקרא בעגה המקצועית-ספות צמודות קרקע). מלבד פרופורציות נמוכות ושטוחות, קיימות בשוק מערכות ישיבה נמוכות ממש. סלונים שנראים כמו מרבצים בדוויים. אחת המפורסמות שבן היא מערכת ה MAH JONG של חברת ROCHE BOBOIS, שנראית כמו נואיבה ופריז יחדיו. ויש גם את אופציית הפופים הענקיים, שמשמשים כמרבצי ענק וכתמי צבע בחלל, והם גם נוחים להפליא!
דילמה של לקוחות רבים היא בחירה בין ספה בעומק סטנדרטי של 95-100 ס"מ, לבין ספה עמוקה של 115-120 ס"מ. אין חוק ברזל שיסייע בדילמה. הכי חשוב זה להבין באמת את הצרכים הממשיים לפני הבחירה. אם בסלון שלכם יושבים כמו אצל שגריר פולין (עם גב ישר ורגליים על הרצפה) ואין סיכוי שבמבה זכתה או תזכה אי פעם לבקר בו, ספה עמוקה לא תתאים. אם כולם (הכוונה היא לבת אל / שיר אל / עמי אל / בן אל וספיר הקטנה) מצטופפים יחד בנונשלנטיות ובלי נעליים על הספה מול האקס-פקטור, אז קחו ספה עמוקה, שתאפשר לכם גם להמרח עליה בסוף היום, אחרי שכל הפירוריסטים הלכו לישון.
אך מה יעשו אנשים שהסלון הרשמי שלהם הוא גם מרבץ, כמו אצל אלה ששבו מהמזרח ועדיין חיים לפי הקוד ההודי? כי עם כל הכבוד, כשאמא באה לבקר בשבת ואתה מושיב אותה על מזרן, זה לא ייגמר בטוב. לכן, עדיף שהספה תהיה בפרופורציות טובות, כך שתוכל לאפשר ישיבה נינוחה אבל גם רשמית. העומק של הספה מאוד אינדיבידואלי וייקבע על ידי היושבים עליה בלבד.
כשבוחרים ספה, חובה לבדוק שהיא נוחה בכל זוויות הישיבה. זה נכון שזה קצת מביך להשתרע על ספת תצוגה באמצע היום, אבל לרכוש ספה במיטב כספכם ולקבל ספסל עונשין, אחרי המתנה מורטת עצבים של חודשים, זה עלול לפרק משפחות.
חשוב לציין, כי אנחנו לא המצאנו פה שום דבר. יושבי המדבר והרומאים נהגו לרבוץ בצורה כזאת בחדרי האירוח שלהם. תרבות הפנאי,שחזרה אלינו בשנים האחרונות, החזירה גם את פורמט הישיבה הנהנתני הזה לכותרות.
מה שיפה זה שאפשר ליישם את זה בעצמכם. צריך לבדוק מה הגובה/עומק שנוח לכם ומתאפשר לפי מידות החדר. קחו ערימת מזרונים ותבדקו באופן ממשי את הפרופורציות הנכונות לכם. לפעמים, כל מה שאתם צריכים זה לקנות מזרן עשוי ספוג (ניתן לרכוש בכמה דרגות קושי לבחירתכם) ואז ללכת לבחור לו בד לריפוד וכמה כריות ויש לכם מרבץ משפחתי מושלם ולא ביוקר. זו הזדמנות מעולה לשחק עם טקסטילים שונים ולהכניס את אותה אקלקטיקה או סגנון פרוע, שאתם חוששים למקם בסלון הרשמי. אפשר גם לחלק את המזרן לכמה קוביות/ פופים, שניתן לנתק או לחבר בהתאמה למרבץ ענק. פריט שאסור לוותר עליו כשמתכננים אזור ישיבה מהסוג הזה, הוא השטיח. הקרבה לקרקע והחמימות שהוא נותן הופכים אותו לחובה. חוצמיזה, הוא נותן אקוסטיקה משופרת ומאפשר את הזליגה המתבקשת מהספה לרצפה בצורה כיפית וטבעית יותר.