בעשור הקודם הצהוב היה בחזקת נעלם וסבל מדימוי צעקני ומיושן. אנחנו זוכרים את האמהות שלנו מרחיקות אותנו מהצבע כמו מאש. נראה היה כאילו רק המוניות בניו יורק רשאיות להשתמש בו. הבהלה לצבעוניות מתונה וניטראלית לא אפשרה מצב בו יהיה מותר לעצב איתו מבלי לקבל מבט עוין- או שחור/לבן או משפחת הבייז´ המורחבת. נקודות צבע נראו פה ושם אבל צבע צהוב עוד פחות. הוא פשוט לא היה מבוקש. חלק מהסיפור הגדול הזה שנקרא אופנה.
הצהוב הוא קצת הילד הרע של פלטת הצבעים. תזזיתי, מתפרץ ולוקח תשומת לב. הוא נחשב לצבע שמזנק עליך ומן המסגרת. קשה מאוד לשלב אותו עם גוונים אחרים כיוון שיש לו נטיה לעשות רעש ויפה לו בעיקר עם צבעים דהויים ואפרוריים, אחרת נהיה קצת קרקס בעיניים. בעולם העיצוב הוא שימש בעיקר בתעשית הצעצועים ומכוניות הספורט, במיוחד כשרצו לתת למכונית תכונות של מהירות ועזוז. ספה או שטיח צהוב היה ניתן למצוא רק בחדרי ילדים או בבתים של אנרכיסטים אמיתיים, לרוב עווריי צבעים.
בעיצוב הפנים, שסובל כבר זמן רב מאנמיה ופחד מצבע, ראינו בשנים האחרונות נוכחות (חיובית יש לציין) של הורוד החיוור והאפרפר- ורוד עכור ולא בולט. הוא היה הצבע המוביל, כשלידו עוד כמה צבעים פסטלים מהולים באפור ושחור, שמתחברים בנועם לסביבה הנייטרלית בה הם נמצאים. אבל אז קרה מה שתמיד קורה באופנה. המיושן והארור הופכים לדבר הכי לוהט. בדיוק כמו חזרתם של מכנסי הג´ינס עם הגזרה הכל כך גבוהה והעוד יותר כעורה שכל בנות ה 12 לובשות היום.
מלבד הסרקולציה הצפויה של הטעם האנושי, הנבואה הצהובה קיבלה הפעם גם גושפנקא מפיה של האישה, שנחשבת לחזאית העיצוב המובילה והצודקת בעולם לי אדלקורט, שטענה כבר לפני מספר שנים וללא מורא כי: "הצהוב הוא הוורוד החדש". ואם גברת אדלקורט קובעת, זה גם מה שיהיה. אפשר להוכיח שיש לא מעט מעצבים ומעצבות שנבואה כזו היא עבורם נבואת חורבן. הצהוב, צבע השנאה, הוא אכן אחד הצבעים השנואים בפלטה. זה לא שהוא הכי איום, אבל הוא מעורר אמוציות יותר מכל גוון אחר. אבל למי שיש ראש פתוח, אין כל סיבה שלא לאהוב אותו. הצהוב הוא צבע קיצי ושמח, משדר אופטימיות ונחשב לצבע שמחזק את הזיכרון. למקרה שתהיתם, הצהוב הנכון הוא הצהוב החומצי, זה שצועד מעט לכיוון הירוק ונמהל באפור בהיר.
אז נכון, לא קל לעצב עם צהוב. זאת האמת. חשוב מאוד להשתלט על כמויות ואופן הפיזור שלו ולדעת למקם אותו בין צבעים שלא מוציאים ממנו את הארס. הגוון והמינון המדויקים הם ההבדל בין גרדת בעור לבין אורגזמה עיצובית. אם מסתכלים הרבה על הצהוב, הוא מתחיל לרצד וגרוע מזה, מביא עצבים! צהוב ואדום יחד הם קומבינציה שמשמעותה ודינה אחד, מוות. צהוב עם כחול וסגול עזים מייצרים קקופוניה וגם עם צבע חום נוצר משהו לא נעים לעין. לכן יש להחליש משמעותית את אחד הצדדים.
צהוב חמצמץ ונעים, עם טיפת ירוק ובסיס אפור יאפשר לכם למזג אותו בלי בעיה עם רוב הגוונים הטבעיים. הנטיה הקלה לירוק מאזנת את השילוב ועדיין משאירה את הצהוב בשטח. גם צהוב חומצי רווי וזרחני אפשר לשלב אך במינונים דקים, שלא יהפכו את הסביבה למשהו רעיל. הצהוב החמצמץ עובד נפלא יחד עם גווני עצים כהים ולא בהירים, כדי לייצר קונטרסט צבעוני. הוא נפלא בתור צבע מזמין, כך שאפשר להשתמש בו בחלל הכניסה לבית. כריות, גופי תאורה וריהוט משלים יסחבו אותו בצורה מושלמת. שולחן צד צהוב או פוף סרוג בצבע חומצי יטלטלו כל אם פולניה אך יביאו לכם נחת רב. רק בבקשה אל תשתמשו בצהוב בננה. אל תתפסו אותנו במילה אבל צהוב בננה, זה ממש, אבל ממש לא.
